למרות מעמדו הבלתי מעורער של כסף בחיים בימים אלו, כאשר בני זוג מתגרשים ויש להם ילדים עניין חלוקת הרכוש ביניהם מתגמדת לעומת עניין גידול הילדים. ישנם זוגות שמצליחים להסדיר את המחלוקת במהירות, אך ישנם מקרים רבים בהם המאבק בין בני הזוג בגלל ענייני משמורת או הסדרי ראיה נמשך ארוכות ומעכב את סיום הליך הגירושין. כשבני הזוג פונים אל בית המערכת המשפטית לבקשת החלטה, המערכת פוסקת על פי דיני משפחה אשר מהווים את החוקים על פי הם בני זוג נשואים והורים צריכים לפעול והם מכילים את הזכויות והחובות של כל בן זוג וכל אחד מההורים.
אחד הנושאים המורכבים ביותר שיש להחליט לגביהם בעת הליך גירושין הוא משמורת. משמורת הוא נושא כואב כל כך לחלק מההורים שלחוצים מאוד לקבל את הילדים לחזקתם וישנם מקרים בהם אחד ההורים מאיים על ההורה השני בלקיחת הילדים, גם אם הוא לא באמת מעוניים לגדל אותם, בניסיון לקבל את כל הבקשות שלו. על פי דיני משפחה, כאשר מדובר בילדים עד גיל 6, האימא היא תמיד זו שמקבלת חזקה עליהם, אלא אם כן היא לא יכולה לגדל אותם (או במונחים משפטיים: היא אינה כשירה). במקרים מורכבים, כאשר האב רוצה לפגוע בזכותה של האם לקבל משמורת, ישנם ניסיונות מצידו להראות שהיא אינה כשירה, אך יש לסמוך על המערכת המשפטית שתדע לזהות את האמת.
לאחר שנקבע מי מההורים מקבל משמורת ומי מהם ישלם מזונות ילדים להורה המשמורן יש לקבוע הסדרי ראיה. הזוגות המתגרשים מתחלקים לשניים- אלו שמצליחים להחליט בנושא במהירות וללא וויכוחים ואלו שלא. אלו שמתקשים להגיע להחלטה כמה פעמים יראה ההורה הלא משמורן את הילדים ומה יהיה טיב הקשר ביניהם צריכים לזכור כי טובתם של הילדים היא שחשובה ולא מה שרוצים ההורים.
על פי דיני משפחה הסדרי ראיה הם זכותו של ההורה הלא משמורן והוא ראוי לקבל מפגשים עם הילדים, מלבד מקרים בהם הוא מהווה להם סכנה. גם אם מתקשים ההורים להחליט, ראוי לקבוע הסדרי ראיה שיהיו הוגנים כלפי ההורה הלא משמורן והילד. בנוסף, חשוב לא לנתק את הילד לזמן רב מדי מההורה המשמורן, על מנת לשמור על יציבות בחייו של הילד.
